077-3508500

למצונתרים העוסקים בספורט

עדיין לא קיימת סטטיסטיקה עדכנית בישראל כמה ואיזה אחוז מהמצונתרים עוסקים בספורט תחרותי או עממי. בישראל נערכים בממוצע כ 40,000 צנתורים בשנה. הצנתור הטיפולי מאפשר לחזור במהירות לחיי שיגרה והוא משפר את איכות החיים והמצב התפקודי של המצונתר.

לאנשים שלא עוסקים בפעילות גופנית מאומצת הצנתור מאפשר לחזור לחיי היום יום ולעשות את כל הפעולות הנדרשות בעבודה, במטלות היומיומיות ( קניות, עליה במדרגות וכו ) ובכל מאמץ קל שממילא לא מהווה עומס יתר על הגוף.

עד  לפעילות בעוצמת מאמץ מסוימת, אין עומס על הלב וכלי הדם. פעילות זו ( פעילות אירובית ) מתחילה ממצב של מנוחה ועד למאמץ בדופק נתון בהתאם לגיל ולכושר של האדם. לדוגמא, בגילאי 50 – 60, פעילות אירובית נעה בין דופק 70 פעימות לדקה ( במצב של מנוחה ) ועד לדופק של כ 130 פעימות לדקה. אנשים שלא עוסק בספורט ממילא לא מגיע לדופק של 130 פ/ד ולכן השאלה אם נוצר עומס על הלב במאמץ אינה רלוונטית.

לספורטאים העוסקים בספורט תחרותי ולאנשים העוסקים בספורט עממי יש חשיבות בהערכה מהו הסף בו הלב מתחיל לעבוד בעומס יתר ובאיזה דופק מתחיל הסף האנאירובי ( הסף בו מערכת האנרגיה עוברת מאירובית לאנאירובית ) והסף האיסכמי ( הסף בו שריר הלב "רעב" לחמצן ).

אנשים עם תעוקת חזה יציבה ( המרגישים לחץ או כאב בחזה במאמץ בלבד ) עשויים לדחוק את הסף האנאירובי והסף האיסכמי באמצעות פעילות גופנית בדופק מבוקר. לאנשים עם תעוקת חזה לא יציבה ( תעוקה המורגשת גם במנוחה וגם במאמץ ) נדרש צנתור טיפולי ( או בהמלצת הקרדיולוג ניתוח מעקפים ) והם לא יפיקו תועלת מפעילות גופנית ככלי טיפולי.

התווית תוכנית פעילות גופנית למצונתרים ספורטאים, או לאלה העוסקים בפעילות ספורטיבית, מצריכה ידע מעמיק בפיזיולוגיה של המאמץ. ככל שאדם מעוניין לשפר את ביצועיו הספורטיביים ולהגיע לרמת כושר גבוהה ( לאלה העוסקים בספורט תחרותי, ספורט אתגרי ולבעלי מוטיבציה גבוהה ),כך גם עולה הרגישות בבדיקה המקדימה להערכת היכולת התפקודית וכן הרגישות בהתווית תוכנית מתאימה שתענה על צרכי הספורטאי מבלי לסכן אותו. יש לקבוע מהו הדופק בו מתחיל הסף האנאירובי ומהם הקווים האדומים בביצוע אימון.

האנשים בגילאי 50 – 60 העוסקים בספורט ( ריצות ארוכות, שחייה, טריאטלון, אופניים ) מעוניינים לשפר את הביצועים הספורטיבים. זה הטבע האנושי. העיסוק בספורט באופן קבוע גורם עם הזמן לספורטאי לחוות רגשות עילאיים של הצלחה בהשגת המטרה וכך עם השיפור בכושר, עולה המוטיבציה לכבוש את היעד הבא, כשחלק מהספורטאים מעוניינים לבדוק אם הם מסוגלים ליותר מבחינה תפקודית, ואחרים שלהם מבנה אישיות טוטלי, אף שואפים להגיע לקצה גבול היכולת.

הצורך בצנתור טיפולי לאנשים העוסקים בספורט, הוא "מכה מורלית ורגשית". המעבר מסטטוס של בריא לחולה קל יותר לאלה שאינם עוסקים בספורט. לספורטאי או לאדם המחשיב עצמו לספורטאי המעבר חד מדי וגישה טיפולית לא נכונה עלולה להרוס לספורטאי את חדוות החיים.

מאחר וספורטאים בגילאים אלה מגיעים במאמץ גם לדפקים גבוהים ( הנעים בין 140 – 170 פ/ד ), יש צורך לדעת מהו הדופק המירבי לפעילות שאותו אין לעבור. באמצעות פרוטוקול רגיש לבדיקת א.ק.ג במאמץ ( ארגומטריה תפקודית להבדיל מארגומטריה אבחונית ) ניתן לחזות את הסף האנאירובי ואת צריכת החמצן המירבית של האדם. חיזוי זה חשוב לעוסק בספורט לשם הערכת זמן הפעילות בו יוכל להתמיד בפעילות אירובית מבלי לגרום לעומס יתר על הלב. כמו כן חשוב החיזוי של הסף האנאירובי לקביעת הדופק בו ניתן יהיה לסיים את האימון או התחרות מבלי להפסיק באמצע בשל בעיית חמצת מטבולית ( צבירת עודף לקטט בדם ) או עודף חומצת חלב בשריר.

בהתאם לגיל, למצב הרפואי ( עם התייחסות לטיפול התרופתי ) ולסוג העיסוק הספורטיבי ( עם התייחסות לעצימות המאמץ ), ניתן  לבצע בדיקה תפקודית תת מירבית ( שאינה מסכנת את הנבדק ) בה מעלים בהדרגה את העומס המכני עד לשלב בו ניתן לחזות את צריכת החמצן המירבית. הסף האנאירובי החזוי מתרחש כשהדופק לא עולה באופן פרופרציונלי למאמץ ( נקודת הסטייה של

הדופק ). באמצעות בדיקה זו ניתן לחזור ללא חשש בהדרגה לפעילות גופנית ספורטיבית גם לאחר צנתור טיפולי.

לצפייה בבדיקה תיפקודית ריצה והליכה למצונתרים העוסקים בספורט לחץ כאן