077-3508500

מר א.י 7 – 6890266 – חוות דעת מומחה

אני החתום מטה, דר' ירון גרשוביץ, נתבקשתי על ידי עוה"ד איילת ד. לחוות דעתי המקצועית בשאלת האחריות המקצועית של הנתבעת בת.א. 52268/10/13 א. י נגד ג. י בבית משפט שלום חיפה בענין הנדון.

 אני נותן חוות דעתי זו במקום עדות בבית המשפט ואני מצהיר בזאת כי ידוע לי היטב, שלעניין הוראות החוק הפלילי בדבר עדות שקר בשבועה בבית המשפט, דין חוות דעתי זו כשהיא חתומה על ידי כדין עדות בשבועה שנתתי בבית המשפט.

 פרטי השכלתי ונסיוני המקצועי:

מומחה בבריאות הציבור ובפיזיולוגיה של המאמץ.

דוקטור, תואר שלישי, Phd בהצטיינות, בפיזיולוגיה של המאמץ, UNM ארה"ב.

סטאג' ב Rozlin Hospital בין השנים 1982 – 1985 בלונג איילנד, ארה"ב.

התמחות בשיקום לב ב Loveless Hospital, בין השנים 1985 – 1991, ארה"ב.

חבר פעיל ב . American College of Sports medicine

חבר בחוג לשיקום לב של האיגוד הקרדיולוגי בישראל.

מרצה לארגונים, בבתי חולים וקופות החולים, בנושאי בריאות ושיקום לב.

מרצה באקדמיה, בוינגייט, במכללה לחינוך גופני במגמת שיקום לב.

פיזיולוג מומחה ומנהל מקצועי במרכז רפואי פרולייף לשיקום הלב.

יועץ מקצועי של חברת קרדיו סנטר לבריאות ושיקום הלב.

 

המסמכים שעמדו לרשותי לצורך חוות הדעת:

1.         כתב התביעה.

2.         נתונים משלימים שנמסרו ע"י התובע.

3.         חוו"ד פרופ' רוגין.

4.         טופס ההרשמה למועדון הכושר 11.7.10

 

להלן עובדות המקרה:

1.         התובע, מר א.י, יליד 29.4.49, אח מוסמך, היה בן 61 במועד האירוע,  ה 24.7.10.

2.         ברקע הרפואי של מר א.י, כמפורט בחו"ד פרופ' רוגין, חוסר בפקטור קרישה 8, אולם עד לאירוע לא היה ידוע על בעיות בריאותיות כלשהן,  ובפרט לא בעיות לב או כלי דם. לא היה מוגבל במאמצים יומיומיים, לא נטל תרופות ולא עישן.

3.         ידוע כי מר א.י לא עסק בפעילות גופנית ספורטיבית כלשהי.

4.         ביום 11.7.10 נרשם למכון בקאנטרי קיסריה עפ"י טופס   ההרשמה.  המכון איפשר לו להירשם לאימון ספינינג שהתקיים  ביום 24.7.10, כל זאת מבלי שנדרש בשלב זה עדיין להציג אישור רפואי  כתנאי לפעילות.

5.         לפני תחילת האימון דיווח מר א.י למדריך כי הוא בן 61 ושזהו האימון הראשון בחייו וביקש הנחיות. ההנחיה שניתנה לו היתה להשתתף באופן מלא בשיעור כפי שיכול, מבלי שהוטלה מגבלה וללא התאמה אישית.

6.         במהלך האימון הקבוצתי הוגבר העומס והמאמץ, ובשלב מתקדם של    האימון חש מר א.י ברע ולא היה מסוגל להמשיך באימון.

7.         הוא יצא לאחר מס' דקות מן האימון ופונה לביה"ח רמב"ם שם אובחן אוטם שריר הלב.

8.         בבדיקות עם קבלתו בביה"ח נתקבלו נתונים של אוטם קדמי נרחב עם   תפקוד סיסטולי ירוד במידה קשה של חדר שמאל ( EF = 30-35% ). בוצע  צנתור טיפולי לשאיבת קריש דם והשתלת תומכן ( Stent ) לעורק הקדמי היורד ( LAD ).

9.         באקו לב מתאריך 19.9.10 נצפה שיפור במקטע פליטה של חדר שמאל מ 35  ל 45% עם צלקת קבועה בקיר קדמי, ספטום ואפקס.

 

דיון

הדיון יעסוק במספר היבטים הקשורים לבטיחות של המתאמן בחדר כושר:

1.         קבלת מתאמן חדש – מתאמן מזדמן לעומת מתאמן קבוע

            חוק הספורט קבע דרישות סף לפני אישור השתתפות בפעילות בחדר כושר.

            מתאמן מזדמן – חוק הספורט קובע כי מתאמן מזדמן ( שאינו רשום בחדר הכושר כלקוח קבוע ),  יכול באופן חד פעמי לבצע אימון בכפוף להצהרת בריאות. חתימה על הצהרת בריאות נהוגה בבתי מלון או במסגרת אימון ניסיון/היכרות לפני הרשמה לחדר כושר .

           

            מתאמן קבוע – החוק קבע כי "חדר כושר יקבל מתאמן קבוע רק לאחר שהמציא לו תעודה רפואית המאשרת את כשירותו מבחינה רפואית להתאמן במכון כושר ואשר ניתנה במהלך 90 הימים שקדמו למועד בקשתו להתקבל כמתאמן קבוע במכון הכושר".

 

            מר אבוקן נרשם כמנוי קבוע לחדר הכושר ב- 11.7.10 , והחל להתאמן    כמתאמן קבוע מיד לאחר הרשמתו. אימון הספינינג, בו לקה מר א.י בליבו, התרחש כשבועיים לאחר תחילת המנוי.

           

            במקרה שלפנינו לא נדרש מר א.י למלא הצהרת בריאות ( שכן הוא נרשם כמנוי קבוע ), אך באחריות חדר הכושר היה לדרוש ממנו אישור כשירות רפואית טרום הפעלתו הגופנית בחדר הכושר.

           

 

2.         קוים מנחים בהתווית תוכנית אימון למתאמן חדש

            הנושא החשוב ביותר למתאמן, ובמיוחד למתאמן חדש, המגיע לפעילות בחדר כושר הוא נושא הבטיחות באימון. על מאמן הכושר לעבור עם המתאמן על כל מכשיר אימון ולציין בפניו דגשים לאימון.

            באימון בכלל ובמיוחד באימון אירובי, נדרש המאמן להתייחס למספר נושאי בטיחות חשובים:

            א. גיל המתאמן –    הספרות המקצועית מציינת כי צעירים  בריאים לכאורה מסוגלים לבצע פעילות גופנית עצימה ולעבור ללא חשש מפעילות גופנית אירובית ( פעילות נוחה שאינה מהווה עומס על הלב ) לפעילות אנאירובית ( פעילות בעצימות גבוהה המהווה עומס יתר על הלב )  עד הגעה לשיא המאמץ ( לדופק מרבי ). המערכת הפיזיולוגית של מתאמן צעיר " מתכווננת באופן טבעי " בהתאם לדרישה האנרגטית. בשיא   המאמץ, המערכת הפיזיולוגית "מורידה הילוך" בצורה הדרגתית למטרת התאוששות. בזמן התאוששות חוזרת המערכת האנטומית והפיזיולוגית  למצב הבסיסי. לכן, עומס רגעי על המערכת אינו מסוכן בקרב צעירים בריאים לכאורה.

 

לא כך הדבר לאחר גיל 50. הפיזיולוגיה של האדם במנוחה ובמיוחד במאמץ משתנה ( לעיתים השינוי חל מוקדם יותר מגיל 50, תלוי בגנטיקה ובאורח החיים ). שינוי זה דורש התייחסות מיוחדת בזמן פעילות גופנית. המעבר מפעילות נוחה ללב ( פעילות אירובית ) לפעילות קשה ( נקרא סף אנאירובי ) גורם לשינוי חד בתגובת הלב למאמץ. הורמוני לחץ ( קורטיזול ואדרנלין ) מגבירים את קצב הלב בצורה לא לינארית למאמץ, וזאת על מנת לספק ללב המתאמץ את כמות החמצן הדרושה לו. כשלא מגיע מספיק חמצן ללב, דומה הדבר לצמח בגינה, שאינו מקבל מספיק מים, ומתחיל לנבול. כלי הדם, הפועלים בגיל צעיר כמו אקורדיון ( מתכווצים בזמן לחץ גופני ונרפים בזמן רגיעה והתאוששות ), מאבדים עם הגיל את האלסטיות והגמישות, וכל עומס יתר על כלי הדם, עלול לגרום לעליית לחץ דם, לעומס על הלב ואף לספזם ( עווית בעורק הגורמת לסגירתו ). במצב בו יש תהליך טרשתי בכלי הדם עם הצטברות פלאק ( רובד טרשתי בדפנות העורק ), פעילות מאומצת עלולה לגרום להתנתקות הפלאק, לסגירת עורק כלילי, ולאוטם שריר הלב.

 

            ב. הכושר הגופני של המתאמן –   הדעת נותנת שאדם שעסק כל חייו בפעילות גופנית ( בעל כושר גופני גבוהה ) יושפע מהשינויים הפיזיולוגים  החלים עם הגיל, פחות מאדם שאינו מאומן. יתרה מכך, כושר גופני טוב      "דוחה" את סף הפעילות האנאירובי ( המעבר מפעילות אירובית נוחה   לפעילות אנאירובית קשה ) לשלבים מאוחרים יותר בביצוע המאמץ.  לעומת זאת, אדם שאינו מאומן, יעבור מפעילות אירובית לפעילות אנאירובית ( היוצרת עומס על הלב ), כבר בשלבי הפעילות המוקדמים.

            מסיבה זו חשוב לשאול את המתאמן האם הוא פעיל או לא, ואם הוא פעיל, איזה פעילות מבצע ולאיזה דופק הוא מגיע בזמן הפעילות.

 

 

            ג. קביעת דופק מטרה לפעילות גופנית – דופק אימון ( או "דופק מטרה" ).

           

הדופק המרבי שאליו ניתן להגיע בפעילות גופנית מאומצת, יורד עם הגיל.

            מקובל לחשב את הדופק המרבי על פי הנוסחה: 220 – הגיל . נוסחה זו נקראת בפי אנשי המקצוע " הדופק המרבי החזוי לגיל" ).

            על פי נוסחה זו הדופק המרבי של מר א.י ( שהינו בן 61 ) הוא 159 פעימות  לדקה.

            למתאמן " בריא לכאורה", שאינו ספורטאי פעיל, נהוג לקבוע דופק מטרה של עד 75% מהדופק המרבי החזוי, ובמקרה של מר א.י, עד דופק של120 פ/ד.

            מקובל בחדרי כושר לציין בפני מתאמן חדש מהו דופק המטרה לאימון הדופק בו יכול המתאמן החדש להתאמן ללא עומס יתר על הלב.

 

            ד. הדרכה לגבי הרגשה סובייקטיבית של המתאמן ( נקרא " סולם RPE"  או  "סולם בורג" ).

            תפיסת המאמץ הסוביקטיבית ( שרירים, נשימה, הרגשה כללית ) חשובה  ביותר בזמן אימון. נמצא מתאם גבוה בין תחושת הקושי של הפעילות לבין העומס האמיתי על הלב וכלי הדם. להלן 2 טבלאות בהן נהוג להשתמש להסבר  על תחושת המאמץ. ניתן לבחור טבלה אחת מהשתיים על פי נוחות.

 

            ההנחיה היא לציין בפני המתאמן, כי מבחינת הרגשה אישית, עליו להגיע לעוצמת מאמץ שהיא 10 – 13 בסולם המוצג בטבלה מספר 1, או לעוצמת מאמץ  5-6 בסולם המאמץ של טבלה 2. למתאמן מתחיל או לאדם שאינו   בכושר ההתוויה היא קושי מאמץ "בינוני" ולמתאמן מאומן עד "מתחיל להיות קשה".

 

 

טבלת מספר 1: RPE scale – דירוג ההרגשה האישית בזמן מאמץ גופני

 

טבלה מספר 2

Rate of perceived exertion

RPE

הרגשה אישית

 

RPE

הרגשה אישית

6

 

 

0

אין מאמץ כלל

7

קל מאוד מאוד

 

0.5

קל מאוד מאוד

8

 קל מאוד

 

1

קל מאוד

9

 

2

קל

10

 בינוני

 

3

11

 

4

 

12

 

 

5

בינוני

13

מתחיל להיות קשה

 

6

 מתחיל להיות קשה

14

 

 

7

15

קשה

 

8

 קשה

16

 

 

9

 קשה מאוד

17

קשה מאוד

 

10

בלתי נסבל

18

 

 

 

 

19

בלתי נסבל

 

 

 

20

 

 

 

 

 

 

 

            הערכת עוצמת המאמץ על-פי ההרגשה האישית תגדיר עבור המתאמנים עד כמה קשה להם ביצוע המאמץ ותשקף שילוב של כל החושים. בהסבר על הטבלה מתייחסים לכל תחושה גופנית, כגון עייפות ברגליים, קוצר נשימה, או שינוי בהרגשה הכללית.

           

            מקובל שחדרי כושר שעובדים עם אוכלוסייה מבוגרת יציגו את טבלאות המאמץ בשטח הפעילות האירובי ( ליד מסלולי ההליכה, האופניים, החתירה והאליפטיקל ). על חדר כושר שאינו תולה את שלטי ההרגשה     האישית, להורות למאמני הכושר להסביר ללקוח את החשיבות של היכולת לאפיין ולדרג באופן מילולי את עוצמת המאמץ אשר מייצגת נכונה את הרגשת המתאמנים ומהווה מדד להגברת קצב או האטתו.

 

 

3.         חשיבות הבדיקה הרפואית וקבלת אישור רפואי לפעילות בחדר כושר

 

הכלי העיקרי הנמצא כיום לצורך איתור אנשים הסובלים מ- CAD ( מחלת לב טרשתית ) הוא מבחן המאמץ. במהלך המבחן מבצע הנבדק פעילות גופנית מאומצת תוך כדי מעקב רציף אחרי רישומי א.ק.ג דופק ולחץ דם. צניחות מקטע ST של יותר מ- 1 מ"מ מרמזות על הפרעה באספקת הדם לשריר הלב הנגרמת בשל הצרויות בעורקים הכליליים כתוצאה מ- CAD. הופעת צניחות כאלה בזמן מאמץ מבלי שהיו קיימות במנוחה מגדירה מבחן כחיובי, כלומר פתולוגי, ודורשת המשך אבחון וטיפול ( בד"כ צנתור טיפולי ) מונע שעשוי למנוע התקף לב.

 

בהנחיות האיגוד האמריקאי לקרדיולוגיה – ACC/AHA לביצוע מבחן מאמץ קיימת המלצה לשקול לשלוח למבחן מאמץ לפני תחילת פעילות גופנית מאומצת, גברים מעל גיל 45 ונשים מעל גיל 55. סימוכין:

 

Gibbons RJ, Antman EM, et al. ACC/AHA 2012 Guideline Update for Exercise Testing. A Report of the American College of Cardiology/American Heart Association Task Force on Practice Guidelines (Committee on Exercise Testing)

 

החוק בארץ מחייב אישור רפואי לפני תחילת פעילות גופנית במכון כושר. רופאי המשפחה בארץ נמנעים מלתת אישורים כאלה למבוגרים מעל גיל 50 ולבעלי גורמי סיכון למחלות לב.

מהיכרותי את מערכות הבריאות בישראל ואת קופות החולים, נראה כי במקרה דנן, רופא המשפחה של מר א.י לא היה מאשר אותו אוטומטית לפעילות בחדר כושר, והיה דורש ממנו בדיקת ארגומטריה ואישור רפואי של רופא ספורט.

 

מאחר ולא בוצעה בדיקת ארגומטריה, לא ניתן לקבוע בוודאות מה היו תוצאות הבדיקה. אם זאת, להערכתי, ועל סמך ניסיוני הקליני בניתוח בדיקות ארגומטריה, קיימת סבירות גבוהה ביותר כי לאחר ביצוע מבחן ארגומטריה, היה נשלח מר א.י, להמשך בירור קרדיאלי וזאת בשל הסבירות הגבוה להימצאות אחד או יותר מהממצאים הבאים: שינויים אלקטרוקרדיוגרפים בא.ק.ג, מבחן חיובי מבחינה קלינית ( הרגשת תסמין מסוים בזמן הבדיקה ) וכושר גופני ירוד.

אחד או יותר מהממצאים הבאים היו עשויים למנוע אוטם ע"י טיפול מונע, וכן לקבוע אם לאשר את מר א.י לפעילות גופנית במסגרת חדר כושר רגיל, אם יש לדחות את התחלת הפעילות עד לסיום הטיפול, או להפנותו לחדר כושר בפיקוח רפואי.

 

לסיכום, גם אם מר א.י היה מאושר לפעילות בחדר כושר ע"י רופא ספורט, סביר להניח שהוא היה מוגבל לפעילות בדופק מטרה מסוים שאינו מסכן אותו בזמן פעילות גופנית, ובכך היה נמנע האוטם.

 

4.         נקיטת זהירות יתר באימון ספינינג

 

הספינינג מהווה פעילות אירובית מאומצת ברכיבה על אופניים באולם סגור. האימון נמשך לרוב כ 45-50 דקות והמתאמן מגיע בשלבים מסוימים באימון לדופק מרבי ( 220 – הגיל ).

 

אימון הספינינג מיועד לספורטאים או למתאמנים מנוסים בעלי כושר גופני גבוה.

 

האימון, המתבצע בצלילי מוזיקה קצבית, מצריך מחדר הכושר לתלות שילוט מאיר ענים באולם המדגיש הוראות בטיחות למתאמן. כמו כן נדרש המאמן לחזור ולהדגיש לפני כל שיעור, שאמנם השיעור הוא קבוצתי, אך על כל מתאמן לפעול בדופק המטרה שנקבע לו ובכל מקרה לא לעבור עוצמת פעילות של RPE 13 – מתחיל להיות קשה.

 

כמו כן היה מצופה מחדר הכושר ו/או מדריך הכושר להתייחס לנושא ההומוגניות של המתאמנים וזאת מאחר והקבוצה הפועלת אינה הומוגנית מבחינת גיל ורמת כושר, ושיעור ספינינג עלול להוות סכנה בריאותית במיוחד לאוכלוסיות הבאות:

            לאנשים שאינם מאומנים

            לאנשים בעלי גורמי סיכון למחלת לב

            לאנשים שאינם פועלים עם מד דופק ואינם מודעים לדופק במאמץ

            לאנשים בעלי מוטיבציה גבוהה לפעילות אקסטרים ולספורט הישגי

 

נראה, שאם לא מדרגים את שיעור הספינינג על פי רמת הכושר של המתאמן, קרי חוג " למתחילים או "למתקדמים", אזי יש נחיצות גבוהה יותר בהסבר על מבנה השיעור, זמן החימום, מהו הדופק הממוצע שבו פועלים לאורך השיעור, כמה מקטעים של דופק גבוה יהיו בשיעור, עד לאיזה דופק על כל אדם להגיע על פי גילו ( דופק המטרה ), וכמה זמן מומלץ לשהות בדופק המטרה.

 

לסיכום, להערכתי, על המכון היה להתנות את קבלתו של התובע, ובמיוחד לאימוני הספינינג, בהצגת אישור רפואי ולא לקבלו סתם כך, בפרט לאור גילו והעדר כל רקע ספורטיבי, ובשים לב לכך שמדובר בסוג אימון שטומן בחובו סיכון מוגבר .

 

5.         ההסמכה והידע הנדרשים ממדריך ספינינג מיומן ומקצועי

 

המטרה העיקרית שלשמה נפתחו ברחבי הארץ קורס מדריכי חדר כושר בכלל, ו "קורס מאמני ספינינג" בפרט, היא להקנות למדריך כלים המאפשרים להבין את הבסיס ליצירת אימון מושלם, המשלב את מרכיבי הכושר הגופני ועקרונות האימון, תוך כדי חוויה, אפקטיביות ומעל הכול בטיחות.  

 

רק מדריך מוסמך שעמד בהצלחה במבחנים המעשיים והעיוניים בקורס והנו בעל תעודה מתאימה מטעם בית ספר שמוכר על ידי רשויות המדינה רשאי להדריך בחדר הכושר. המחוקק לא הגדיר אחרת ולכן מדריך שאינו מוסמך לא רשאי להדריך בחדר הכושר.

 

כמו כן, יצאה תקנה של מינהל הספורט המחייבת מדריכי "ספינינג" לעבור גם הכשרה של מדריך חדר כושר. בחוגים מסוימים כגון יוגה, פלדנקרייז או פילאטיס, המדריך אינו חייב בהכשרה של מדריך כושר. באימון ספינינג נדרש המדריך להיות בקיא בעקרונות האימון הגופני, לרבות הפיזיולוגיה של המאמץ, עיקרון עומס היתר וההדרגתיות באימון, ביצוע חימום כללי וחימום ספציפי לשרירים, קביעת דופק מטרה לפעילות ועוד.

 

מדובר בידע עליו אמורים להבחן בבחינות ההסמכה, וכי זהו ידע שמתחייב בעת שמאפשרים למדריך לאמן באימוני ספינינג.

 

אפשר לציין שהכשרה שלא כוללת את הידע הנדרש עלולה לגרום להעדר ידע מספיק אצל המדריך, וחוסר הבנה בסיסי לגבי הסיכונים הטמונים באימון הספינינג למתאמן חדש בגילו של התובע.

 

יש לציין כי לא עמדו לרשותי נתונים לגבי טיב ההכשרה שעבר המדריך ורמת הבנתו בידע הנדרש.

 

בהנחה שהעובדות הינן כמתואר ע"י התובע, הרי שנראה כי מכל מקום, המדריך לא היה מודע לסיכונים ולאמצעי הזהירות שיש לנקוט בעניין זה, שכן אין להניח שמדריך סביר וזהיר היה מאפשר למר א.י להתאמן ללא אישור רפואי, בהעדר כל רקע, בגילו, מבלי להגבילו כלל ומבלי לפקח על רמת המאמץ שהוא מבצע והשפעתה עליו במהלך האימון.

 

סיכום

פעילות גופנית מאומצת כרוכה בסיכונים. הסיכונים השכיחים יותר הם פגיעות מוסקולו-סקלטליות ,לרוב בשל אימון לא מבוקר, אולם החמורים בהם הם תמותה ואוטם שריר הלב .להלן סימוכין מהספרות המקצועית:

Albert CM, Mittleman MA, Chae CU, et al. Triggering of sudden death from cardiac causes by vigorous exertion. N Engl J Med. 2000 Nov 9;343(19):1355-61

 

Mittelman MA, Maclure M, Tofler GH, et al. Triggering of Acute Myocardial Infarction by Heavy Physical Exertion – Protection by Regular Exertion. N Engl J Med. 1993:

 

הסיכון לתמותה או לאוטם בזמן פעילות גופנית עולה בכל אדם, אולם הסיכון גבוה יותר באופן משמעותי באנשים בכושר ירוד, שאינם מבצעים פעילות גופנית סדירה. עובדות אלו מצביעות על החשיבות הגדולה של העצמת המטופל לאימון גופני מסודר המבוסס על עליה הדרגתית ברמת הפעילות במשך הזמן, במיוחד בקרב אלו שלא עסקו בפעילות גופנית בעבר ובעלי כושר נמוך.


על פי החומר שהגיע לעיוני, ניכר כשל בהתנהלות המקצועית של חדר הכושר ושל מדריך הכושר מול מר אבוקן, במספר היבטים הקשורים לתהליך הקבלה לחדר הכושר, נושא ההדרכה וההסבר הקשורים להוראות בטיחות והפיקוח על מר א.י בזמן הפעילות.

 

חדר הכושר קיבל את מר א.י לפעילות גופנית ללא אישור רפואי.

גם ללא קשר לאישור הרפואי, הדעת נותנת שעל חדר הכושר ומדריך הכושר היה לבדוק האם מר א.י עסק במאמץ מסוג זה או לחילופין עבר בדיקת מאמץ, ובהתאם לתשובתו של מר א.י לנהוג בו בזהירות וברגישות על פי כללי האימון הגופני המקובלים ועקרונות האימון.

 

גם בהתעלם מן האישור הרפואי החסר, הרי שהיה הכרח מצד מדריך כושר סביר ומיומן להטיל הגבלות על רמת המאמץ שניתן לאפשר למר א.י, כמתאמן חדש בגילו וללא רקע ספורטיבי.

 

התנהלות סבירה, על פי עקרונות האימון הגופני ( דבר הנלמד בכל קורס מדריכי כושר ) כגון הנחיית מר א.י לא לעבור סף קושי מסוים ( קושי בינוני עד מתחיל להיות קשה על פי סולם ההרגשה האישית ) או ניטור הדופק ( עם מד דופק ) בזמן האימון והגבלת קצב הלב לעד 120 פ/ד, היתה עשויה למנוע את אוטם שריר הלב שעבר מר א.י.

 

יש לציין כי חשיפת התובע להאצה חוזרת ומתגברת של דופק, תוך העלאת מאמץ ועומס מתמידים, בנתוניו, היתה בלתי סבירה ובלתי אחראית, וכי היה צורך להגביל הן את משך האימון והן את מידת העלאת המאמץ ואף להבחין בהשפעה עליו.

 

אני מקבל ללא הסתייגות את קביעתו של פרופ' רוגין כי "המאמץ הגופני ו/או הלבבי שנדרש בהשתתפות באימון הספינינג, אשר לה לא היה התובע מורגל כלל קודם לכן, מהווה אירוע מאמץ יוצא דופן וחריג בהיקפו ובלתי מותאם לגילו ולכושרו הגופני של התובע, תוך גרימת שינוי חד בתפוקת הלב ומהווה טריגר ברור להיווצרות האוטם, תוך קשר סיבתי ישיר ומיידי, וכי האוטם לא היה נגרם אלמלא האירוע החריג במועד התרחשותו, ויתכן שלא היה נגרם כלל ".