077-3508500

הלב הוא איבר הזקוק לאספקה מתמדת של חמצן. אספקה נאותה של חמצן מאפשרת לשריר הלב לפעול ביעילות כמשאבה המספקת דם וחמצן לכל הגוף.

אספקת החמצן ללב מתבצעת דרך עורק ראשי הנמצא במוצא אבי העורקים. עורק זה מתפצל לעורקים נוספים, ואלה להסתעפויות נוספות של עורקיקים ונימיות דם. רשת מסועפת זו של כלי דם מאפשרת לכל איזור בלב לקבל דם וחמצן בצורה נאותה.

כשאספקת הדם והחמצן ללב פוחתת, הוא עלול לאבד מכושר הדחיסה שלו. ניתן להשוות את שריר הלב לגינת נוי הזקוקה למים. כשאספקת המים לגינה לקויה, הצמחים הצמאים מתחילים להתייבש. תהליך הצימאון וההתייבשות כתוצאה מאספקת מים לקויה, עלול לפגוע בשלב הראשון במספר צמחים ולבסוף בגינה כולה. כך אספקת דם לקויה לשריר הלב, עלול לגרום לנזק לשריר בדרגות חומרה שונות.

מחלת לב טרשתית (כלילית)

מחלה זו היא גורם התמותה מספר אחד בעולם המערבי. המחלה מתחילה בטרשת עורקים או אטרוסקלרוסיס ( מיונית: אטרו – דייסה, סקלרוסיס – התקשות או הסתיידות ), גורמת להתקשות והרס של דופן העורק, ובסופו של תהליך, להיצרות וחסימות כלי הדם המספקים דם וחמצן ללב ( כלי דם אלה נקראים העורקים הכליליים ). מחלה זו נקראת גם מחלת לב כלילית.

מחלת לב כלילית באה לידי ביטוי, בדרגות חומרה שונות ( מהקל אל הכבד ), כדלקמן:

דרגה א: אספקת דם לקויה לאזור מסוים בשריר הלב. מצב הנקרא איסכמיה. האיסכמיה לעיתים שקטה – ללא תסמינים, ולעיתים מלווה בלחץ בחזה.

דרגה ב: תעוקת חזה יציבה – כאב בחזה המופיעה במאמץ ונעלם במנוחה.

דרגה ג: תעוקת חזה בלתי יציבה – כאב המופיע במאמץ וגם במנוחה.

דרגה ד: אוטם שריר הלב – התקף לב – נזק בלתי הפיך בחלק משריר הלב. באיזור שנפגע נוצרת צלקת או נמק.

דרגה א: אספקת חמצן לקויה ללב ( איסכמיה ) נצפית בקרב 5% מהאוכלוסייה הבוגרת ( בגילאי 45+ ) בהעדר גורמי סיכון ועד 65% כאשר מצויים מספר גורמי סיכון. בין הסיבות העיקריות לאיסכמיה במאמץ: יתר לחץ דם, כושר גופני ירוד והיצרות בכלי הדם הקטנים ( העורקיקים ונימיות הדם ). האיסכמיה מלווה בד"כ בהרגשת אי נוחות של כאב או לחץ בחזה במיוחד בזמן מאמץ. לעיתים האיסכמיה היא שקטה ( ללא לחץ בחזה ). איסכמיה שקטה שכיחה במחלת הסוכרת.

דרגה ב: התקדמות התהליך הטרשתי.

בשלב זה נוצרים רבדים של שומן, סידן ורקמה טרשתית ( דייסתית ) או פיברוטית ( צלקתית ), והעורק עלול להגיע להיצרות משמעותית בחלל הפנימי שלו.

בשלב זה עשוי האדם להרגיש "שמשהו אינו כשורה". במצב של תעוקת חזה יציבה, יורגש לחץ או כאב בחזה כתגובה למצב גופני או נפשי שיחלוף עם הפסקת המאמץ או בהשפעת תרופה מרחיבה כלי דם ( ניטרטים – קורדיל ).

דרגה ג: תעוקת חזה בלתי יציבה

כשאחוז ההיצרות בעורק מעל 80%, יש סבירות להרגשת לחץ או כאב בחזה במנוחה ובודאי בזמן מאמץ כשהלב "רעב" לחמצן. כשהעורק קשיח, לא אלסטי וטרשתי, כל לחץ גופני או נפשי עלול לגרום לפצע, קרע או דימום בתוך חלל העורק. הרקמה הנפגעת היא רקמת החיפוי ( רקמת האנדותל ) המפרידה בין דופן העורק ובין הדם הזורם.

דרגה ד: כשנוצר קרע או דימום ברקמת החיפוי ( האנדוטל ), השלב הבא הוא תהליך של קרישת דם. בנקודות הקרע נוצר קריש דם והצטברות של חומרים נוגדי דלקת הגורמים להיצרות ולהקטנת חלל העורק עד כדי חסימתו המוחלטת.

אוטם שריר הלב

התקף לב הינו תרחיש נקודתי ( אקוטי ) של חסימת עורק כלילי, הגורם לפגיעה ונזק בלתי הפיך (נמק ) בשריר הלב. החסימה נוצרת על ידי קריש דם או עווית ( ספזם ), כתוצאה מהכיב והדימום ברובד הטרשתי.

היצרות העורק היא הגורם לליקוי באספקת החמצן לשריר הלב ( איסכמיה ), ואילו חסימת העורק כתוצאה מקריש דם, היא הגורם לאוטם שריר הלב. בישראל יש כ 800 התקפי לב בחודש.

חסימה בעורק הכלילי הימני גורמת לאוטם בחלק הימני התחתון של שריר הלב

הנזק לשריר הלב כתוצאה מאוטם מושפע מ 2 גורמים עיקריים:

  1. מיקום האוטם – המיקום של הפגיעה בשריר הלב הוא גורם חשוב בהערכת הנזק. פגיעה באיזור הקדמי השמאלי של הלב, כתוצאה מחסימת העורק הקידמי היורד ( ובייחוד בחלק העליון של העורק ) נחשב לקשה ולמסוכן יותר, לעומת פגיעה בחלק התחתון, הצידי או האחורי של הלב. האיזור הקדמי בלב ( החדר השמאלי ) הוא הדומיננטי בדחיסת הדם לאבי העורקים ולאספקת הדם לגוף.

2. שטח השריר שנפגע – פגיעה בשטח קטן מהשריר, לא בהכרח תשפיע על עבודת הלב. האיזורים הבריאים בלב מסוגלים לפצות על האיזור שנפגע, ובכך לשמר את פעולת הלב כמשאבה. פגיעה בשטח גדול עלולה להחליש את כח הכיווץ של הלב ואף לגרום לאי ספיקת לב.

לאחר התקף לב ניתן לבחון את תיפקוד הלב באמצעות בדיקת אולטרסאונד (אקו לב). במצב שהלב בריא , בכל פעימה מוציא החדר השמאלי 50% מכמות הדם שבחדר . בתוצאת אקו לב של  50% (EF=50%) הלב עובד ב 100%.

לכלי הדם הקטנים ( העורקיקים ) בלב חשיבות מכרעת לגבי השטח הנפגע בזמן אוטם. ככל שרשת כלי הדם ענפה יותר, כך מתפתחים "מעקפים טבעיים" ללב ( העורקיקים נקראים גם כלי דם קולטרליים ), המאפשרים לדם לעקוף את העורק הגדול שנחסם, ובכך להמשיך לספק דם וחמצן בכמות סבירה לשריר הלב. המעקפים הטבעיים בלב עשויים לצמצם את הנזק לשריר בזמן התקף לב.

זיהוי מוקדם של מחלת לב טרשתית

בדיקת א.ק.ג עשויה לזהות היצרות עורקים בשלב מתקדם של המחלה. קיים קושי בזיהוי מוקדם של המחלה ובמיוחד בקרב ספורטאים או אצל אנשים מבוגרים, כשהמחלה בשלביה המוקדמים, ובהעדר סימפטומים.

לפיכך, לאנשים שהם לכאורה בריאים, לאחר גיל ארבעים, מומלץ לעשות 2 בדיקות פעם בשנה:

  1. בדיקת דם למדידת רמת השומנים בדם: טריגליצריצים, כולסטרול HDL ו LDL.

2. בדיקת א.ק.ג. במאמץ (ארגומטריה).

גם לפעילות גופנית ספורטיבית חשיבות רבה בגילוי וזיהו מוקדם של היצרות עורקים. פעילות עצימה עשויה להתריע על מחלה טרשתית ( לגרום ללחץ או כאב בחזה ) גם בשלבים המוקדמים של המחלה.

הסמפטומים המחייבים בדיקה הם תעוקה בלב או בחזה, כאב המוקרן לזרועות או ללסת, חולשה או עייפות פתולוגית, בחילות, קוצר נשימה ודפיקות לב.

הזיהוי המוקדם של המחלה חשוב מהבחינות הבאות:

א. בתחילת ההיצרות עדין ניתן לרפא את העורק ע"י שינוי אורח חיים וטיפול תרופתי.

ב. ללא טיפול נאות, עלול המעבר משלב היצרות התחלתי לשלב מתקדם להיות מהיר וללא אזהרה נוספת .

ג. התדרדרות במצב הטרשתי עלול לגרום לאוטם שריר הלב ולנזק בלתי הפיך ללב.

ה. גילוי המחלה בשלבים מוקדמים עשוי למנוע טיפול פולשני כמו הרחבה ע"י בלון או ניתוח מעקפים.