077-3508500

כדי להבין את נושא אספקת הדם והחמצן לשריר הלב, ניתן להשוות את הלב לגינה בה הצמחים זקוקים לכמות נאותה של מים. שריר הלב זקוק לכמות מסוימת של דם וחמצן במנוחה ולכמות גדולה יותר בזמן מאמץ. אספקת החמצן ללב מתבצעת באמצעות רשת מסועפת של כלי דם: 4 עורקים ראשיים ( עורקים כליליים ) בקוטר של כ 3 מ"מ, עורקיקים ( בקוטר של 1-2 מ"מ ), עורקיקונים ונימיות דם ( בקוטר של פחות ממילימטר ).

כשהצמחים בגינה לא מקבלים כמות נאותה של מים הם צמאים ולפני שהם מתייבשים הם כנראה צועקים " אנו מבקשים מים ". כך קורה לשריר הלב במצב שבו אינו מקבל מספיק דם וחמצן. המצב נקרא "איסכמיה" והלחץ או כאב בחזה היא תגובה של מערכת העצבים בדרישה לאספקה דחופה של חמצן. איסכמיה נוצרת בדרך כלל כתוצאה מהיצרות או חסימה של אחד מהעורקים הכליליים, המספקים דם וחמצן ללב.

לאדם שיש איסכמיה במנוחה סיכוי גדול יותר לקבל התקף לב מאדם שהעורקים שלו פתוחים, זרימת הדם טובה ואספקת החמצן ללב נאותה. הדבר נכון במיוחד לגבי איסכמיה שנוצרת כתוצאה מטרשת בעורקים הגדולים הראשיים המספקים דם ללב ( חסימה או היצרות של העורקים הכליליים ).

אנו מבחינים בין 2 מצבים של תעוקת חזה ( תעוקה או כאב בחזה על רקע איסכמיה ):

תעוקה יציבה – כאב או לחץ שקורים בזמן מאמץ גופני או לחץ נפשי ומפסיקים בזמן מנוחה. הדבר קורה במיוחד לאנשים שאינם פעילים, לאנשים בעלי כושר גופני לקוי, או כאלה שיש להם היצרות בכלי הדם הקטנים ( עורקיקים ). לאנשים עם מחלת לב כלילית או מחלת לב מסתמית, כתוצאה מלחץ דם גבוה או כתוצאה מקרדיומיופתיה – מחלה גנטית הגורמת להיפרטרופיה של שריר הלב. תעוקה יציבה נקראת בשפה הרפואית גם אנגינה פקטוריס .

 

תעוקה לא יציבה – כאב או לחץ המופיעים גם במאמץ וגם במנוחה. אצל אנשים עם אנגינה לא יציבה, הכאב בחזה הוא לא צפוי, ובדרך כלל מתרחשת בזמן מנוחה. אי הנוחות עלולה להיות חמורה יותר וממושכת יותר ומצב זה מוגדר גם כתסמונת כלילית חריפה.

ניתן לאמר שתעוקת לב או תעוקת חזה כתוצאה מאיסכמיה הוא מצב בו הלב צמא, כמו פרח, ואילו התקף לב הוא מצב בו הצמח מתייבש. שני המצבים הללו נבדלים בעוצמת חומרת אספקת החמצן ללב.


התקף לב
מתרחש כאשר אספקת הדם לאזור מסוים בלב נפסקת. זהו תרחיש נקודתי שאם לא היה קורה באותה שנייה, יכול להיות שלא היה קורה בכלל. מצב זה נגרם בדרך כלל על ידי הצטברות של פלאק (מרבצי שומן וטרשת עורקים ) וקריעה או תלישה של הפלאק מדופן העורק

( האנדותל ), או כתוצאה מעווית ( התכווצות חזקה ומתמשכת של עורק כלילי ). הנזק שנוצר לאזור הפגוע בהתקף לב הוא בלתי הפיך, לעומת המצב ההפיך באיסכמיה.
המונח הרפואי עבור התקף לב הוא אוטם שריר הלב. התקף לב הוא גם נקרא לפעמים פקקת כלילית או חסימה כלילית. כדי שארוע לבבי יוגדר כהתקף לב חייבים להתרחש 3 דברים בו זמנית: תסמינים של התקף לב, שינויים בא.ק.ג המצביעים על התקף לב ועלייה באנזימים כולל טרופונין. במצב של התקף לב אחד מהאזורים בשריר הלב "מתייבש" ובמקום מופיע צלקת.

 

לסיכום:

מצב בו אספקת החמצן ללב היא חלקית מוגדר ברפואה כאיסכמיה, אנגינה פקטוריס, תעוקת חזה או תסמונת כלילית חדה.

מצב בו אספקת החמצן לאזור בלב מופסקת לחלוטין ואותו איזור נפגע לנצח מוגדר ברפואה כאוטם שריר הלב או התקף לב.